סימון נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי ערעור שהגיש המערער על החלטת כב' הרשם משה כהן מיום 22.9.10, לפיה נדחתה בקשת המערער למתן פטור מאגרה.(ת.א. 4772-02-10).

בהחלטתו נשוא הערעור, קבע הרשם כדלקמן:

"בהתאם לאמור בהחלטה מיום 22.6.10 שניתנה במעמד הצדדים ובהתאם להסכמתם ומאחר והמשיב לא פעל על פי האמור בהחלטה, אני מורה על דחיית בקשת המשיב למתן פטור מתשלום האגרה. המשיב ישלם למבקשים 2,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל".

בהתאם להחלטתי מיום 3.11.10, הוגשו עיקרי טיעון בכתב מטעם הצדדים. המערער הוסיף והגיש תגובה מטעמו לעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיבים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

ראשית אבחן את טענת המשיבים לפיה הערעור הוגש על ידי המערער באיחור.

ההחלטה נשוא הערעור ניתנה כאמור ביום 22.9.10, כאשר ערעורו של המערער הוגש ביום 1.11.10.

כפי טענת המשיבים, ערעור על החלטת רשם יש להגיש בתוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה. (ראה תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") לפיכך, המערער, שהגיש הערעור רק ביום 1.11.10, איחר המועד הקבוע בדין, בלא שהוגשה על ידו בקשה להארכת מועד.

המערער אינו מציין במסגרת ערעורו את המועד בו הומצאה לו ו/או נודעה לו החלטת הרשם. הנני דוחה טענת המערער, אשר הועלתה במסגרת תגובתו לעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיבים, לפיה על המשיבים הנטל להראות מתי התקבלה ההחלטה נשוא הערעור לידי המערער.

חובה זו מוטלת על המערער – ורק עליו.

ערעורו של המשיב הוגש באיחור מבלי שהוגשה על ידו בקשה להארכת מועד. בנוסף לכך, המערער נמנע מלציין את המועד בו נודעה לו החלטת הרשם. לפיכך אין לי אלא לקבוע כי דין הערעור להידחות מחמת הגשתו באיחור, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד וכן מבלי שפורטו הטעמים להגשת הערעור שלא במועד הקבוע בדין.

למעלה מן הצורך, אוסיף לציין כי דינו של הערעור להידחות אף לגופו של עניין.

החלטתו של הרשם, נשוא הערעור, לדחיית הבקשה לפטור מאגרה, ניתנה לאחר שהמערער נמנע מלפעול בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים ואשר קיבלה תוקף של החלטה, במסגרת הדיון מיום 22.6.10, בבקשה לפטור מאגרה שהגיש המערער.

במסגרת ההסכמה הדיונית, אליה הגיעו הצדדים, ואשר קיבלה כאמור תוקף של החלטה, הסכימו הצדדים כדלקמן:

"הגענו להסכמה ולפיה אנחנו מקבלים את המלצת בית המשפט שהמבקש יגיש בתוך 30 ימים מהיום תלושי שכר שלו ושל אשתו למשך ששת החודשים האחרונים, דפי חשבונות הבנק לאותה תקופה שלו ושל אשתו, כמו כן תדפיסי כרטיסי חיוב של התובע ואשתו לששת החודשים האחרונים, תדפיס יתרות קופות גמל ותוכניות חסכון של המבקש ושל אשתו וכן אישורים על התשלומים החודשיים לאחזקת הבית, כגון הוצאות חשמל, מים, ארנונה, כבלים וטלפונים נייחים וניידים. התובע ישלח עותק מהמסמכים לפרקליטות לעו"ד פרייס שגיא ולעו"ד רייך. עם הגשת המסמכים יקבע מועד לדיון בבקשה למתן פטור מתשלום האגרה. במידה והתובע לא יגיש את המסמכים ידחו בקשותיו לפטור מאגרה".

בהחלטתו מיום 22.6.10, נתן הרשם הנכבד תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, וקבע כי עם הגשת המסמכים על ידי התובע יקבע מועד לדיון בבקשה למתן פטור מתשלום האגרה בנוכחות כל הצדדים המעורבים על מנת לדון בבקשה, בין היתר, על בסיס המסמכים שיוגשו.

כאמור, החלטת הרשם נשוא הערעור, ניתנה לאחר שהמערער נמנע מלפעול בהתאם להסכמה הדיונית הנ"ל.

במסגרת ערעורו שבפניי, נמנע המערער מלהתייחס למחדלו בהמצאת המסמכים, כפי המפורט בהסכמה הדיונית. המערער שב ומעלה טענות שאין להן כל רלבנטיות להחלטה נשוא הערעור. בנוסף, המערער אף נמנע מלהתייחס לתוכנה של ההסכמה הדיונית ולמעשה הוא בוחר להתעלם ממנה כליל, במסגרת טענותיו בערעור.

מטיעוניו של המערער, כפי שהועלו במסגרת הערעור שבפניי, נדמה כי המערער לא הפנים כי אין בידו זכות קנויה לקבל פטור מאגרה כל אימת שתוגש על ידו תביעה. (ראה למשל טענתו בסעיף 38 להודעת הערעור לפיה שגה הרשם שלא נעתר לבקשה למתן פטור מאגרה עם הגשת התביעה על ידי המערער).